הודו – פיתוח כלכלי, היסטוריה ויחסים בינלאומיים

להודו ולציוויליזציה ההודית יש חלק מרכזי בהתפתחות האנושית, בהיסטוריה העולמית וביחסים הבינלאומיים. עם כ-1.2 מיליארד בני אדם, הודו היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם והמדינה השנייה בגודלה באוכלוסיה. בעשורים האחרונים, צמיחה כלכלית מהירה וגלובליזציה הובילו לרמת חיים גבוהה יותר ולשילוב רב יותר עם הכלכלה העולמית. מ-1980 עד 2010, מדד הפיתוח האנושי (HDI) של הודו עלה ב-62 אחוזים, ותוחלת החיים בלידה בהודו עלתה מ-42.4 ל-63.7 שנים מ-1960 ל-2008.

צמיחה כלכלית, פיתוח ומגה-ערים

הצמיחה וההתפתחות הכלכלית המהירה של הודו מלווה בעלייה ובצמיחה הדרמטית של מה שנקרא מגה-ערים. אנשים ברחבי הודו ומדינות מתפתחות אחרות נוהרים לערים ואזורים עירוניים בחיפוש אחר הזדמנויות גדולות יותר ורמת חיים גבוהה יותר. פירות עמלם והיתרונות הכלכליים של ההון הפיננסי, האנושי והחברתי של הערים עוזרים לתדלק את הפיתוח והעיור של הודו.

בהודו יהיו יותר מ-68 ערים עם אוכלוסיה של יותר ממיליון איש עד שנת 2030, ויותר מ-40% מההודים יחיו בערים של יותר ממיליון איש עד שנת 2025 על פי המכון העולמי של מקינזי.

חברה הודית, תרבות ושפה

החברה בהודו מאורגנת על ידי מערכת מעמדות היררכית של ארבעה שכבות: כמרים (ברהמינים), לוחמים (קשאטריות), יוצרי עושר (ואישיות) ופועלים ואיכרים (שודרים). קבוצה חמישית הודרה זה מכבר ממערכת הקאסטות הפורמלית לביצוע עבודות מלוכלכות שסימנה אותן בעבר כ"בלתי ניתן לגעת". מהטמה מוהנדס גנדי היה אלוף מוביל של העניים והבלתי ניתן לגעת, שאותם שינה את שמו להאריג'אן ("ילדי אלוהים") וגם הולך לפי המונח דאליטים ("המדכאים"). הפיתוח הכלכלי הרס בהדרגה חלק מהנוקשות של מבנה המעמדות של הודו.

הודו היא מדינה מגוונת מבחינה אתנית ולשונית. נכון לשנת 2001, 29 שפות דוברו על ידי יותר ממיליון אנשים בהודו, ויותר מ-122 שפות דיברו על ידי לפחות 10,000 אנשים. השפה הרשמית הראשית והמשנית של הודו הן הינדית ואנגלית, בהתאמה.

היסטוריה – קולוניזציה, עצמאות וחלוקה

ההזדמנויות המסחריות של הודו משכו חברות מפורטוגל, הולנד, אנגליה, צרפת ודנמרק. התלבושות המפורסמות ביותר, חברת הודו המזרחית הבריטית, הושכרה על ידי המלכה אליזבת ב-31 בדצמבר 1600. עד 1668, חכרה חברת הודו המזרחית הבריטית את המובלעת של בומביי. ההתנחלות של חברת הודו המזרחית בפורט וויליאם הפכה לבסוף לכלכותה (כלכותה של היום).

הכוחות הבריטיים הצליחו להפיל את מה שנקרא המרד ההודי או מלחמת העצמאות הראשונה, שהחלה כשהחיילים ההודים שלהם התקוממו נגד גריז הפרות והחזירים ששימשו על מחסניות רובה חדשות. הודו הפכה רשמית למושבה בריטית בשנת 1858 כאשר הצבא הבריטי הפיל את המרד, והכתר הבריטי קיבל על עצמו את הניהול של הודו.

ההתנגדות של מהטמה מוהנדס גנדי וג'ווהרלאל נהרו מהקונגרס הלאומי ההודי לשלטון הבריטי הובילה בסופו של דבר לחוק ממשלת הודו משנת 1935. הודו השיגה לבסוף עצמאות מלאה כאשר תת-היבשת ההודית חולקה רשמית למדינות הלאום הנפרדות של הודו ופקיסטן ב- 15 באוגוסט 1947.

פוליטיקה ודמוקרטיה בהודו

הודו הפכה לדמוקרטיה הגדולה בעולם כאשר אימצה זכות בחירה אוניברסלית (זכות הצבעה) לכל המבוגרים ב-1951 בעקבות חקיקת החוקה ל"רפובליקה הדמוקרטית הריבונית ואיחוד המדינות" של הודו ב-26 בינואר 1950.

יחסים בינלאומיים ומדיניות חוץ

ליחסים של הודו עם פקיסטן יש חלק מרכזי בתפקידה של הודו בפוליטיקה ובביטחון הבינלאומיים. את היחסים הלא פשוטים בין הודו לפקיסטן ניתן לייחס לחלוקה של תת היבשת של הודו לאחר מלחמת העולם השנייה, מחלוקות טריטוריאליות מתמשכות, במיוחד על קשמיר, ונאמנות תרבותית מפוצלת בין ההינדואיזם והאסלאם. המטרות של שמירה על שלום ויציבות ומניעת כל הסלמה של חימוש גרעיני מנחות את מדיניות החוץ של מדינות רבות באזור, במיוחד זו של ארה"ב ומדינות מערביות מפותחות אחרות.