להרביץ או לא להכות – מה אומרים המומחים

"מעולם לא הייתה תקופה שבה בעיה חברתית גדולה נפתרה על ידי הכאת ילד. ולעולם לא תהיה תקופה כזו… במשך מאות שנים מבוגרים פצעו ילדים ושיקרו על כך, ומבוגרים אחרים שמעו את השקרים האלה ואז רק הפנתה… עלינו להתחיל להטיל את האשמה היכן שהיא שייכת." -C. אוורט קואופ, MD, Sc.D

דזמונד מ. טוטו, ארכיבישוף אמריטוס, יוזמה גלובלית לסיום כל ענישה גופנית של ילדים, 2006.

"שום אלימות נגד ילדים אינה מוצדקת; כל אלימות נגד ילדים ניתנת למניעה". זהו המסר המרכזי של הדו"ח של המומחה העצמאי פאולו סרג'יו פינהיירו, שמונה על ידי מזכ"ל האו"ם קופי אנאן, מחקר מזכ"ל האו"ם, 2003. http://www.nospank.net/globalreport.pdf

"הטענה שלענישה קלה (סטירות או מכות) אין השפעה מזיקה עדיין נפוצה כי קיבלנו את המסר הזה מוקדם מאוד מההורים שלנו שהשתלטו עליה מהוריהם. למרבה הצער, הנזק העיקרי שהוא גורם הוא דווקא ההפצה הרחבה של התוצאה היא שכל דור עוקב נתון להשפעות הטרגיות של מה שנקרא 'תיקון פיזי'. … אכזריות פיזית והשפלה רגשית לא רק מטביעות את חותמן בילדים, הם גם מטביעים חותם הרות אסון על עתיד החברה שלנו. מידע על השפעות ה"חבוט המכוון היטב" צריך אפוא להיות חלק בלתי נפרד מהקורסים עבור אמהות לעתיד ושל ייעוץ להורים". -אליס מילר, "כל חבטה היא השפלה", 1998. http://www.nospank.net/miller3.htm

מילר, אליס. The Drama of the Gifted Child: The Search for the True Self .ניו יורק: Basic Books, Inc., 1981.

מילר, אליס. לטובתך: אכזריות נסתרת בגידול ילדים ושורשי האלימות. ניו יורק: Farrar, Straus, and Girous, 1983; הוצאת הצהריים, 1990.

מילר, אליס. לא תהיה מודע: הבגידה של החברה בילד. ניו יורק: Penguin Books USA Inc., 1984.

מילר, אליס. ידע מגורש. ניו יורק: Doubleday, 1990.

מילר, אליס. המפתח הבלתי נגוע. ניו יורק: Doubleday, 1990

מילר, אליס. שוברים את חומת השתיקה. ניו יורק: Penguin Books USA Inc., 1991.

"חברה עם פגיעה קטנה או ללא פגיעה בילדים צפויה לגרום לפחות אנשים מנוכרים, מדוכאים או אובדניים, ולפחות נישואים אלימים. היתרונות הפוטנציאליים עבור החברה כולה גדולים באותה מידה. אלה כוללים שיעורי פשיעה נמוכים יותר. , במיוחד עבור פשעים אלימים; פרודוקטיביות כלכלית מוגברת; ופחות כסף שהושקע בשליטה או טיפול בפשע ובמחלות נפש… חברה שמחנכת ילדים בשיטות אכפתיות, הומניות ולא אלימות צפויה להיות פחות אלימה, בריאה יותר, ועשיר יותר."

-Murray Straus, מנהל שותף של המעבדה לחקר המשפחה באוניברסיטת ניו המפשייר. מתוך "חברה ללא ענישה גופנית". http://www.nospank.net/straus5.htm

"בקיצור, פנטזיית הדגל הבוגר תמיד נובעת מהאינפנטילית. כמו בכל הסטיות המיניות, אנחנו מתמודדים עם מגוון התפתחות עצורה… שהבגרות והניסיון שלאחר מכן לא הצליחו לעקור… אנחנו צריך לבחון את שורשיו בילדות…" -איאן גיבסון, The English Vice, 1979

"גם מכות תכופות עשויות להשפיע לרעה על ההתפתחות המינית. בגלל הקרבה של אברי המין, ילד עלול לעורר גירוי מיני כאשר מכות. או שהיא כל כך נהנית מהאיפור שאחרי העונש שהיא תחפש סבל כהקדמה הכרחית לאהבה. ישנם זוגות מבוגרים רבים שנראה שזקוקים לריב טוב לפני לילה טוב". -ד"ר. חיים ג' ג'ינוט, פסיכולוג ילדים, בין הורה לילד, 1966.

"מכות מרגשת ילדים מבחינה מינית מכיוון שזו עירור אינטנסיבי של האזורים הארוגניים של העור של הישבן ושל השרירים שמתחת לעור…" -אוטו פניקל, MD The Psychoanalytic Theory of Neurosis, 1945.

"השינויים החברתיים החיוביים ביותר ברחבי העולם באו בעקבות שיפורים המוניים באופן הטיפול בילדים." רובין גריל, מחבר הספר "הורות לעולם שליו", 2005.

"ילדים לעולם לא צריכים לקבל פחות הגנה ממבוגרים… [we must] לשים קץ להצדקה של מבוגרים של אלימות כלפי ילדים, בין אם היא מקובלת כ"מסורת" או מחופשת ל"משמעת". – פאולו סרג'יו פינהיירו, חבר ועדת המשנה של האו"ם לקידום והגנה על זכויות אדם, ז'נבה, 2006.

"מעולם לא קיבלתי את העיקרון של 'חסוך על המוט ותקלקל את הילד'… אני משוכנע שאבות אלימים מייצרים בנים אלימים… ילדים לא צריכים מכות. הם צריכים אהבה ועידוד. הם צריכים אבות שאליהם הם יכולים להסתכל בכבוד ולא בפחד. מעל הכל, הם צריכים דוגמה." – גורדון ב' הינקלי, נשיא, כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרון הימים, הוועידה הכללית של אוקטובר 1994.

"כל צורה של ענישה גופנית או 'מכות' היא התקפה אלימה על שלמותו של בן אדם אחר. ההשפעה נשארת אצל הקורבן לנצח והופכת לחלק בלתי סלחני באישיותו – תסכול עצום שגורם לעוינות שתחפש ביטוי בחיים מאוחרים יותר במעשים אלימים כלפי אחרים. ככל שנקדים להבין שאהבה ועדינות הם הסוגים היחידים של התנהגות נדרשת כלפי ילדים, כך ייטב. הילד, במיוחד, לומד להפוך לסוג האדם שיש לו או היא. מנוסים. זה צריך להיות מובן במלואו על ידי כל המטפלים." -אשלי מונטגו, אנתרופולוגית, 1989. קטע מתוך תקשורת אישית. http://www.nospank.net/montagu.htm

"ענישה גופנית של ילדים למעשה מפריעה לתהליך הלמידה ולהתפתחות המיטבית שלהם כמבוגרים אחראיים חברתית. אנו חשים שחשוב שעובדי בריאות הציבור, מורים ואחרים הנוגעים לבריאותם הרגשית והפיזית של ילדים ונוער יתמכו באימוץ של שיטות חלופיות להשגת שליטה עצמית והתנהגות אחראית אצל ילדים ובני נוער." -ד"ר. דניאל פ. ווייטסייד, עוזר מנתח כללי, המחלקה לבריאות ושירותי אנוש, מינהלת הנשיא רונלד רייגן, 1990.

"כאשר אבותינו המייסדים כתבו בחוק הבסיסי של ארצנו הגנה מפני ענישה אכזרית וחריגה לכולם, כולל מתנגדים ופושעים, הם לא שוכנעו בראיות, מדעיות או אחרות, שעונשים כאלה לא עובדים. הם הוסיפו את התיקון כי של שיקולים אתיים. הם העריכו את אקלים החירות יותר מאשר הביטחון של ניהול אוכלוסייה בכוח בעל נפש אחת. עם השנים התקוות הגאות הללו התקרבו לאט למציאות. מלבד ילדים. מה שמחזיר אותנו לשאלתנו המקורית: איך זה להיות אפשרי לעקוף אתיקה סטנדרטית עבור קבוצות מסוימות של אנשים?" -עדה מאורר, "פסיכודינמיקה של המעניש", שירותי חינוך ווטמן, 1974. ראה http://www.nospank.net/maurer2.htm

"לאמצעי ענישה בין אם מנוהלים על ידי משטרה, מורים, בני זוג או הורים יש השפעות סטנדרטיות ידועות: 1) בריחה – לחינוך יש שם משלו עבור זה: השתמטות, 2) התקפת נגד – ונדליזם על בתי ספר והתקפות על מורים, 3) אדישות – נסיגה זועפת מכלום. ככל שהעונש אלים יותר, כך תוצרי הלוואי חמורים יותר." -BF Skinner, Ph.D., מחבר, פרופסור לפסיכולוגיה, הרווארד. קטע מתוך תקשורת אישית, 1983.

"ענישה גופנית מכשירה ילדים לקבל ולסבול תוקפנות. היא תמיד מופיעה באופן בולט בשורשי התוקפנות של מתבגרים ומבוגרים, במיוחד באותם ביטויים שלובשים צורה אנטי-חברתית כמו עבריינות ופשע".

-פיליפ גרבן, פרופסור להיסטוריה, אוניברסיטת רוטגרס. קטע מתוך חלק הרביעי ההשלכות, כותרת משנה: "תוקפנות ועבריינות", ב-Spee the Child: The Religious Roots of Punishment and the Psychological Impact of Physical Abuse, 1990 p.193) http://nospank.net/greven.htm

"תמיד הייתי תומך לביטול מוחלט של הענישה הגופנית ואני מאמין שהקשר עם פורנוגרפיה כל כך מכוונת שורשיו במסורת שלנו להכות ילדים". -Gordon Moyes, DD, כומר, Uniting Church, מפקח המיסיון המרכזי של ווסלי, סידני, אוסטרליה. קטע מתוך תקשורת אישית, 1980.

"ה'טיעון התנ"כי' הנחשב לתמיכה בענישה גופנית מושתת על הוכחה של כמה קטעים בודדים ממשלי. באמצעות אותה שיטה של ​​קריאה סלקטיבית בכתבים, אפשר גם לצטט את התנ"ך כסמכות לעיסוק בעבדות, ניאוף, פוליגמיה, גילוי עריות, דיכוי נשים, הוצאה להורג של אנשים שאוכלים בשר חזיר ורצח תינוקות. הנוהג האכזרי והנקמני של ענישה גופנית אינו יכול להתיישב עם הנושאים העיקריים של הברית החדשה המלמדים אהבה וסליחה וכבוד לקדושה ולכבוד של ילדים – ואשר דוחים באופן גורף אלימות ותגמול כאמצעי לפתרון בעיות אנושיות. האם ישוע אי פעם ירביץ לילד? לעולם לא!" -הכומר תומס א. סגנדורף, כוהני המתודיסט המאוחדים בדימוס), המילטון, אינדיאנה. 2006.

"חוקרים גילו גם שילדים שקיבלו מכות מראים שיעורים גבוהים יותר של תוקפנות ועבריינות בילדותם מאלה שלא קיבלו מכה. כמבוגרים, הם נוטים יותר לדיכאון, רגשות ניכור, שימוש באלימות כלפי בן זוג וכלכלי נמוך יותר. והישגים מקצועיים. כל זה לא מה שאנחנו רוצים עבור הילדים שלנו". אלווין פוסן, MD, פרופסור לפסיכיאטריה, בית הספר לרפואה בהרווארד. מתוך "הצלפות מכות", 1999. http://nospank.net/psnt.htm

"גרימת כאב או אי נוחות, קלה ככל שתהיה, אינה שיטה רצויה לתקשורת עם ילדים". -איגוד הרפואה האמריקאי, בית הנבחרים, 1985.

"כל עוד הילד יוכשר לא על ידי אהבה, אלא על ידי פחד, כל עוד האנושות תחיה לא על ידי צדק, אלא על ידי כוח. כל עוד הילד ישלט על ידי איום המחנך ועל ידי מוט האב, כל עוד הילד יישלט על ידי איום המחנך ועל ידי מוט האב האם האנושות תישלט על ידי מועדון השוטרים, על ידי פחד מכלא, ומפניקה של פלישה של צבאות וציים". -בוריס סידיס, מתוך "הרצאה על ניצול לרעה של יצר הפחד בחינוך מוקדם" ב-Journal of Abnormal Psychology, 1919. http://nospank.net/sidis.htm

"משמעת סלבית עושה מזג עבדי… הכאתם וכל מיני עונשים עבדים וגופיים אחרים אינם המשמעת הראויה לשמש בחינוך של אלה שהיו לנו אנשים חכמים, טובים ומתחכמים." -ג'ון לוק, 1632-1704, "כמה מחשבות בנוגע לחינוך", 1692.

"אל תעיף את התלמיד בחיפזון, כי זה גם יקהה את שנינותו וגם ירתיע את חריצותו, אבל [ad]הנח אותו בעדינות, מה שיגרום לו גם להיות מוכן לתקן וגם לשמוח ללכת קדימה באהבה ובתקווה ללמוד… הבה לאדון לומר, 'הנה אתה עושה טוב'. כי אני מבטיח לך שאין אבן משחזת כזו כדי לחדד שנינות טובה ולעודד אהבת למידה כשבחו… לדעתי, אהבה מתאימה יותר מפחד, עדינות טובה יותר ממכות, לגדל ילד נכון בלימוד. " -רוג'ר אשאם, מורה למלכה אליזבת הראשונה, מהשולמאסטר [Schoolmaster]פורסם בשנת 1570.

"צריך להוביל ילדים לפרקטיקות מכובדות באמצעות עידוד והיגיון, ובוודאי לא על ידי מכות ויחס רע". -פלוטרכוס, 46-120 לספירה בקירוב, "החינוך של ילדים", כרך. אני, מורליה, יוון העתיקה.

"זהו טיפול מגעיל ועבדי… כשילדים מוכים, כאב או פחד נובעים לעתים קרובות שלא נעים לדבר ואשר צפויים להיות מקור לבושה, בושה שמטרידה ומדכאת את הנפש. ומוביל את הילד להתרחק מאור היום ולתעב את האור… אני לא אשקיע יותר זמן בעניין הזה. אנחנו כבר יודעים על זה מספיק". -קווינטיליאן, 40-118 לספירה בקירוב, מכוני הנאום, רומא העתיקה