admin אין להכחיש שיש הרבה כוחות שליליים הפועלים בחברה של היום. יש לנו קרבות בבית המשפט, קרבות על קרקע השייכת למדינות שכנות, מלחמת כנופיות, משוגעים שנכנסים למקומות מזון מהיר מקומיים ומרססים אקראית אש מקלעים, אכזריות משטרתית, אוכלוסיות יתר, אנשים מורעבים, איידס, סרטן, זיהום, משאבים מתמעטים, משפחות מתעללות ומזניחות, כל כך הרבה אנשים שנקלעו לסדרי עדיפויות חומריים, מסוממים מקראק ועד ואליום, מריטלין ועד לפרוזאק. יש לנו רגשות הרסניים כמו אנוכיות, פחד, אומללות, קנאה, דיכאון, קנאה, חוסר אמון, שנאה, גזענות וכעס. רק לחשוב על כל ההשפעות השליליות הסובבות אותנו זה מדכא. תעביר את הפרוזאק, בבקשה. קל להתעלם מקיומם של אלמנטים חיוביים בחברה שלנו. אנחנו צריכים להכיר את שני הקצוות כדי שיהיה לנו משהו לבסס על פיו את הסטנדרטים שלנו. צריך להיות איזון. היין והיאנג חייבים להתקיים יחד. אין זה אומר שהקשקש אינו יכול להטות לצד זה או אחר, ובעולם בו נראה כי המאזניים נוטה לצד הרע, מי לא ירצה להוסיף מעט משקל לטוב?
היו וממשיכים להיות אנשי חזון בינינו. ההגדרה של אוטופי היא "אידיאלי, אבל לא מעשי". האוטופיה ב עולם חדש ואמיץ התהדרה בנוחות פיזית ו"אושר" שהובטחו על ידי מניפולציה גנטית והתניה לאחר לידה. תושבי העולם החדש הזה היו בעצם עבדים, כבולים לא בשלשלאות מילוליות, אלא בכבלי נפש.
על נושא האושר אומר ג'ון לברנרד, "טוב, אני מעדיף להיות אומלל מאשר לקבל את האושר השקרי והשקרי שהיה לך כאן". האושר של העולם החדש לא היה נָכוֹן אושר מאז זה היה מותנה. כשם שמי שהופנט להסתובב ומצקצק כמו תרנגולת עשוי לחשוב שהוא תרנגולת, הוא לֹא בעצם תרנגולת. באופן דומה, אישה שמתעללת באופן קבוע על ידי בן זוגה, כשאומרים לה שהיא "חסרת ערך" ו"טיפשה" בסופו של דבר מגיעה להאמין בזה, בין אם זה נכון או לא. מי שאומרים לו שהוא מאושר מספיק פעמים כדי להאמין שהוא לא באמת מאושר, הוא פשוט נשטף מוח להאמין שכן.
בהתבסס על מחקריו, אברהם מאסלו, פילוסוף של פסיכולוגיה הומניסטית, יצר את התיאוריה של "מימוש עצמי". הוא גילה שכדי להשיג אושר, עלינו לספק תחילה את ה"צרכים" שבשלבים התחתונים של הסולם כדי להתקדם במעלה הסולם למעלה.
"היררכיית הצרכים" של מאסלו בסדר עולה: 1) צרכים פיזיולוגיים (רעב, צמא, מחסה, מנוחה) 2) צורכי בטיחות (מוגן ממחלות, אלמנטים) 3) אהבה (קבלה ומתן אהבה, חיבה, אמון, קבלה, משפחה) , חברים) 4) צורכי הערכה (הערכה, כבוד לזולת ולעצמי) 5) צרכים קוגניטיביים (ידע, הבנה, סקרנות) 6) צרכים אסתטיים (אמנות, טבע, איזון, סדר) 7) מימוש עצמי (התפתחות ושימוש מוצלח של כישרונות ויכולות אישיות).
בהתאם לתיאוריה של מאסלו, ל-Brave New Worlder אין פוטנציאל להיות מאושרים. הם לא הצליחו להתקדם הרבה מעבר לשלב השני בסולם. האהבה נשללה מהם בשל "הסכנות המחרידות של חיי המשפחה". הצרכים הקוגניטיביים שלהם לא מולאו. אפשר היה לשטוף להם את המוח, אבל לא באמת ללמוד כלום. הדוגמה שניתנה הייתה של הילד הקטן שיכול להיזכר משנתו שלימד את ההצהרה על כך שנהר הנילוס הוא הארוך ביותר באפריקה, אך לא יוֹדֵעַ איזה נהר באפריקה היה הארוך ביותר. לא הייתה להם מחשבה עצמאית. למעשה, לא היו להם את רוב המאפיינים של מאסלו של אנשים בריאים מבחינה פסיכולוגית: "תפיסה אובייקטיבית של מציאות, עצמאות, צורך בפרטיות, אמפתיה, התנגדות לקונפורמיות, מאפיינים דמוקרטיים, או הרצון להיות יצירתי".
החברה של היום זוחלת לאט אבל בטוח לקראת שליטה יותר ויותר. עסקים גדולים וממשלה הם שני כוחות חזקים המאוחדים, מונעים על ידי כסף וכוח. אנחנו עדיין נותנים טביעות אצבע כצורה של זיהוי; האם ה-DNA יהיה הבא? ההוצאה שלנו מפוקחת. יש לנו כרטיסי אשראי וכרטיסי חיוב; אפילו כסף הנייר שלנו מכיל פס מתכתי, למעקב. אנחנו כל הזמן נצפים במצלמות בכל פינת רחוב, בכביש המהיר, בפארק, בעבודה, בקניות. מקום הימצאותן של בעלי חיים נמצא במעקב על ידי מיקרו-שבבים שהושתלו בגופם. האם אנחנו הבאים? מה עם שיבוט?
כמו ה"אורגיות", ה"פייליות" וה"סומה", נותנים לנו הסחות דעת כדי להסיט את תשומת הלב שלנו ממציאות כמו אלה. כדי להרחיק מחשבה עצמאית, ניתנים לנו ריטלין, פרוזק, "חדשות טלוויזיה", אופרות סבון, תוכניות אירוח ואינטרנט. הפרסום נדחס בגרון שלנו. מנגינות קליטות שמזכירות לנו כמה אנחנו צריכים את זה או את זה. כוחה של הצעה חזק. ייצור המוני מצריך צריכה המונית. ב עולם חדש ואמיץ ההצהרות "עדיף סוף מתיקון", "אני אוהב בגדים חדשים…", "כמה שיותר תפרים, פחות עושר" נקדחו בראשים. עוד צורה של הסחת דעת ב עולם חדש ואמיץ היה הקבוצות הקבועות של אנשים, של זרים. זה דומה לחיי העיר שלנו. המוני אנשים מפסידים בנפרד, מה שמקל עליהם להוביל. כנסיות ידעו זאת לאורך ההיסטוריה.
ב עולם חדש ואמיץ, המבקר דיבר עם ג'ון על מלחמת תשע השנים שלהם ועל כך שההמונים היו "מוכנים לשליטה אפילו בתאבון שלהם. כל דבר לחיים שקטים". האם אנו הולכים לקראת חברה חדשה? חברה המתוכננת לאט ושיטתית כדי לשרת טוב יותר את הצרכים של מישהו בעמדת כוח? האם בקרוב נהיה מוכנים לוותר על החירויות שלנו בתמורה לבטיחות פיזית כמו ב עולם חדש ואמיץ?
