admin ובכן, היום כרגיל, ביליתי 15 או 20 דקות בסריקת החדשות הבינלאומיות, התאריך הוא 16 בנובמבר 2012. נראה שבספרד יש כעת הפגנות במשך הלילה, וכולם ישמעו על כך מחר, ואני בטוח זה יהיה במחזור החדשות במיוחד באירופה בשבוע הבא. ואז חשבתי לעצמי; "למה כל זה קורה?" נראה שאנשים קנו לתפיסה האוטופית של סוציאליזם, אבל הם לא מוכנים לעזור לבנות אותו.
זאת אומרת; הם רוצים לאכול את הלחם, אבל הם לא רוצים לשתול, לגדל, לקצור או לאפות את החיטה כדי להכין את הלחם. בסופו של דבר, הם יעמדו בתור ללחם בגלל זה, לא תודה לראשי הממשלה שהבטיחו להם מציאות שקרית לחטוף את הזרמים הכלכליים של המדינה לבסיס כוח משלהם.
הבעיה במתן מתנות אינסופיות ובהבטחות שערורייתיות לאוכלוסיות היא שאתה יוצר מדינת זכאות, ותוך כדי כך פושטת רגל את אוצר האוצר שלך. בסופו של דבר הסוציאליזם נכשל כי "נגמר לך הכסף של אחרים לבזבז".
נייג'ל פרג' (חבר הפרלמנט האירופי) התראיין לבלוג King World News, (kingworldnews [dot] com) והוא הצהיר ב-14 בנובמבר 2012;
"למעשה הייתי אמור ללכת היום לפרלמנט האירופי אבל לא הצלחתי להגיע לשם. בלי מטוסים, בלי רכבות. לכאורה השביתות נוגעות למחאות נגד הצנע הממשלתית. שביתות הופכות עכשיו למאפיין כמעט כל יום בחיים באירופה. אם לאנשים אין תקווה, באמצעות נציגים שנבחרו ישירות משלהם, אז כל מה שהם יכולים לעשות הוא לצאת לרחובות במספרים הולכים וגדלים, ואלה אינן שביתות שלווה"
כמובן, אני אומר לנייג'ל; אשמתו של מי אולי זו לא אשמתו אישית, אולי כל ההבטחות הללו של הסוציאליזם ניתנו לפני זמנו. אבל איך האנשים יכולים לסמוך עליו או בכל מנהיג אחר כעת, כאשר אותם מנהיגים מבקשים צנע כדי להחזיר את המערכת למקום ריאלי עבור הכלכלה להתקדם? התשובה לכל זה היא; "לא מספיקה תקווה", ואפילו אמון לא מספיק, אנשים צריכים פעולה, הם צריכים לראות דברים זזים, צמיחה כלכלית, בנייה מחדש, ולראות את הגלגלים מסתובבים.
ובכל זאת, כפי שהוא ציין, הגלגלים לא יסתובבו מעצמם והם אכן דורשים כוח של אנשים. לבקש הקרבה משותפת הולך להיות קשה מאוד אחרי שאנשים כבר הקריבו, והממשלה התנערה מההבטחות שהיא הבטיחה, אבל מעולם לא הייתה צריכה לתת מלכתחילה. אכן, אני מקווה שתשקול בבקשה את כל זה ותחשוב על זה, כי זה נושא עניין בצוות החשיבה שלנו כבר די הרבה זמן. אשמח לכל הערה או שאלה במייל.
